צילום פרוייקט: עמית גושר
הוא סטודנט לקולנוע ומורה ליוגה, היא פסיכולוגית, זה עתה נולדה להם בת ראשונה.
הם הגיעו אלינו כחלק ממעבר ממרכז תל אביב, מדירה כזו ״של פעם״ עמוסה באוסף אקלקטי ומשגע של פריטים שהם אספו עם השנים בטוב טעם שבלט בכל פינה, לדירת קבלן חסרת אופי בשוק הפשפשים ביפו.
הם רואים את עצמם בדירה החדשה לטווח הארוך, אם לא לתמיד, וידעו בדיוק מה הם רוצים: רצפת בטון מוחלקת, הרבה עץ טבעי וחומריות, מטבח לא מודרניסטי ואת הרהיטים מהדירה הקודמת.
האתגר: להכניס את כל האופי והיופי (והרהיטים הקודמים) לדירה החדשה בלי לייצר עומס ורעש מיותר.
יש לה פוטנציאל…
הבית במקור היה בנוי כך שהמטבח היה בחדר סגור משלו, וכך גם אזור האכילה.
הסלון בפרופורציה שלו היה גדול מאוד ביחס לחללים האחרים המופרדים.
בתכנון החדש, חלל האכילה הפך לחדר צפיה בטלוויזיה, חלל המטבח הפך לחלל העבודה עם שירותים מינימאליים, והקירות הכבדים שהקיפו את השירותים בכניסה הפכו למסגרות מזוגגת קלילה שמעבירה אור מצד לצד והופכת את חלל העבודה להמשכי לבית.
Business with pleasure
מכירים את האמרה: ״לא עושים עסקים עם חברים״?
אז הדיירים האלו ממש לא מסכימים איתה ואת ביתם החדש הקימו בשיתוף חברים אישיים שיצרו את הדלתות, את תכנון הגינה (דניאל קדם), חלק מהרהיטים, כל הדלתות בבית - ארטזאכן, הקבלנות (תום לדר, אביליטים), עבודות הדק של ניר נימרי ונכון - צדקתם - גם את האדריכלות ועיצוב הפנים. עופר והדייר היו בקבוצת ג׳יוג׳יטסו יחד, אז אפילו ללכת מכות הם כבר הספיקו לפני כן ;-).
פחות שטח/ יותר מרחב
הבית החדש, במקור, מוכן לחלוקה עתידית ע"י הוספת חדר בחלל הכפול שמעל הסלון.
השאלה עלתה מיד: גם אם אפשר לבנות יותר- האם צריך? האם כדי להרוויח עוד חדר שווה להפסיד את החוויה המרווחת והיפה בסלון שתהרס?
בשילוב כוחות הבנו שגם אם חושבים על הדירה לטווח ארוך אין צורך ממשי בעוד חדר, והרווח בהשארת הפתח הזה לאווירה של הבית גדול יותר.
בכך שלא סגרנו את הפתח בין הסלון לקומה העליונה קיבלנו גם הרגשה מרווחת הרבה יותר בדירה, ששאר התקרות בה נמוכות יחסית וגם ניצלנו את החלון שהיה אמור להיות חלון של חדר והפכנו אותו לפתח עגול שנותן קריצה לסביבה היפואית בה הדירה נמצאת וכמובן גם אור יום נוסף.
ככה זה נראה לפני...
החלון "בקומה השנייה" למעלה, לצידו שקעים וכך גם על הקיר האנכי לו
מרמזים על אפשרות לסגירה של החלל. (אדריכלות מרמזת? (: )
אנחנו ראינו ערך אמיתי בגובה וביחד עם הדיירים החלטנו להכיל את הפרוגרמה שלנו על השטחים הקיימים בלבד, ללא צורך בהתרחבות.
חופפים ביפו
במקור, חלל העבודה בקומה הראשונה היה סגור בקירות. די מהר הבנו שהוא לא צריך להיות ״עוד חדר״ ולמעשה הוא יכול להיות לענות לפונקציות רבות בבית ולהיות חלק בלתי נפרד ממנו (פונקציות חופפות במדד הקומפקטיות): חדר לנגינה בשבילו, חדר עבודה בשבילה, חדר אורחים ושירותים לקומת הקרקע ומעבר לגינה הקדמית. הורדנו קיר, הוספנו עמוד H לתמיכה ותחמנו את חדר העבודה במסגרות ובזכוכית משוריינת שמתאימה לאופי היפואי.
חומרי VS כפרי
אתגר, מבחינתנו, לייצר מטבח חומרי, מחוספס, בלי ליפול לסגנון ה״כפרי״ או ה״וינטג׳י״. שילוב של הזכוכית המשוריינת עם העץ המלא ועבודת המסגרות יצרו מטבח במראה נקי אבל חם, משולב בכל ארבעת החומרים של הדירה: עץ טבעי, מסגרות לבנה, צבע הטרקוטה ששולב ברובה בין האריחים וזכוכית משוריינת.
את שולחן פינת האוכל עיצב עוד חבר של המשפחה (שלומי עטור ארטיזעכן). ציוותנו לו כיסאות איימס לבנים קלאסיים ופשוטים.
מבין הרהיטים החדשים היחידים שהתווספו לדירה.
מעל הכיור שילבנו ייבוש קנוי, פשוט, בתוך המסגרת המתוכננת. ע"י כך דילגנו על האתגר שבלהמציא מחדש את המוצר (מייבש הכלים) ובמקום זאת, להטמיע אותו ולהנות ממוצר טוב ואיכותי שכבר נבדק ונוסה.
המדרגות המקוריות היו עשויות בטון וחופו יציקת טראצו מגושמת. במטרה להעלים את ההופעה הקבלנית נטולת האופי הקשוח ומאוד נטול אופי, חיפינו את המדרגות בעץ ומסגרות לבנה.
חשיפה: מזגן
האופי האקלקטי והפתוח של הדירה והדיירים איפשר לנו לצאת קצת מהקופסא של הנמכות הגבס הקלאסיות עבור מיזוג ולתכנן תעלות מזגן תעשייתי לבנות וחשופות שיעברו בחללים השונים בדירה ויוסיפו לחומריות ולשפה הפשוטה.
הויטרינה הישראלית: פנטזיה מול צורך
יש אינסוף מאפיינים לדירה הטיפוסית הישראלית. החיבור הישיר בין הסלון והמטבח (זו באמת הפרוגרמה שמתאימה לכוווולם?) שרותי האורחים, הכניסה הישירה מהלובי הקומתי לסלון…וכן, גם הויטרינה.
חשבתם פעם על החיבור הישיר בין הסלון, שהוא מקום שבדרכ משמש את ה"מבוגרים" לאירוח, בדר"כ בשעות הערב, לבין החוץ? אולי חיבור מעניין יכול להיות דווקא מהמטבח? הפונקציה המשמשת לאירוח יום, זו שבה נעים כל כך לצרוך אור טבעי.
בכל אופן, יחד עם החיבור הישיר בין הסלון והמרפסת/החוץ, מגיעה הויטרינה. בדר"כ כנפי ענק שנפתחות ומאפשרות כניסה ויציאה של אנשים רבים. אנחנו טועים לחשוב שככה יכנס לבית גם יותר אויר או אור (?!) אבל דווקא שימוש בפתחים מגוונים מאפשר לנו שליטה. ניתן רק לאוורר, ניתן לצאת. האפשרות לגיוון, לשליטה וכן, יש פה גם אלמנט אסתטי. משהו בפשטות, האפשרות לפתוח דלת ולצאת או חלון ולאוורר מתאימה לבית הזה, שלא מקבל אליו מניירות עיצוביות או סטנדרטים ללא מחשבה.
החצר הקדמית עוצבה כהמשך ישיר לדירה ולכן אופיינה באותם ארבעת מאפיינים שמקשרים את כל עיצוב הדירה. הבטון המוחלק ברצפה ממשיך החוצה, שילוב של עץ טבעי, את חלונות האלומיניום החלפנו בפרופיל בלגי לבן ומינימיליסטי.
החצר האחורית
אמרנו שמשלבים חברים נכון? החצר תוכננה ע"י דניאל קדם… והיא כוללת אזור ישיבה, Hot tub שהיה בגדר פנטזייה של בעלי הבית עוד מתחילת התכנון, וגינון מאוד רגיש לסביבה. העצים שהגיעו עם הבית נגזמו בעדינות תוך שמירה על הטבעיות שלהם. חצר שהיא אינטימית יותר, חמימה ורכה. מקום שהות פרטי וחיצוני.
חדר ההורים בקומה העליונה שמר על המסגרת הנייטרלית והחומרית כדי להכיל בהוליסטיות את הרהיטים שהגיעו מהדירה הקודמת גם בו ממשיך הרעיון: חומריות עם פשטות ונקיון: מסגרות לבנה, פרקט עץ, גווני טרקוטה, ארונות תריסים ומסגרות בלבן נקי באמצע ארונות התריסים מסתתרת דלת המובילה לחדר הרחצה של ההורים המשתלבת בצורה חלקה בחזית.
בפינת העבודה היה רווח בין שני עמודים, סגרנו אותו ויצרנו קשת עמוקה שמצטטת שוב את הסגנון היפואי עדין ומאפשרת מידוף.
חדר הילדים ממשיך את הקו העיצובי ועם נייטרליות מדויקת לצבעוניות הילדית שמשתנה עם גדילת הילדים.
חדרי הרחצה: תפיסה שלמה
שרותי האורחים צריכים להיות…WOW" זה מקום מעולה לכל מה שלא העזתי לעשות בכל הבית, להכניס צבע, נועזות, אפשר לבחור דברים יקרים כי זה חדר פצפון… את כל אלה אנחנו שומעים המון בתור מעצבים. אנחנו מאוד לא שותפים לקונספט. השירותים והמקלחות הם חלק מהבית, מהשפה, מהחומרים והתחושות שאנחנו רוצים לייצר. הם בטח לא גולת הכותרת (שירותים, כן?!) והם בטח לא הפתעה או חלון ראווה.
בבית הזה שלושת חדרי הרחצה מאופיינים בחומרים דומים: טיח עמיד במים בגוון חם, אריחי טרקוטה ובניהם רובה בהירה (משחקים "הפכים" עם האריחים שבמטבח) וכמו במטבח גם כאן, אביזרים וברזים מבראס זהוב.
בחדר הרחצה הוכנסו מכונת הכביסה והמייבש לארון תריסים מעץ.