צילום פרוייקט: עמית גושר
היו בה את כל המרכיבים: פרוגרמה עשירה, מבנה מורכב (קשתות, אבן ירושלמית, פתחים קטנים ומועטים). דיירים מרתקים עם מחשבה פתוחה, חיבה ליין והרבה טעם טוב.
האתגר המרכזי: בניית חלל משפחתי לעד 4 נפשות במבנה קטן ומיוחד, תוך שימור האלמנטים הייחודיים שלו. זו כנראה הדירה הקומפקטית והמאתגרת ביותר שעיצבנו.
מצב קיים:
מצד אחד, בית עתיק (בן כ-200 שנה) בשכונה קסומה. מבנה עם קמרונות צלב, קירות נושאים, נישות מיוחדות, ריצוף וקירות אבן כבדים, כל אלה בעלי מאפייני ירושלמיים יפיפיים. הידיים רועדות כשניגשים לתכנן במבנה כזה. בקיצור - לא פרויקט שעושים בשליפה.
מצד שני, הגאומטריה המקורית היפיפייה שנפגמה עם השנים על ידי תוספות, תיקונים ושינויים במבנה. קירות גבס שמסתירים את האיכות הצורנית. תקרת הגלריה הונמכה לטובת תאורה נסתרת למרות שמראש הגלריה הייתה נמוכה מאוד…העמדת דירה שנוצרה מאילוצים וחוסר מקום ולא באמת מאפשרת שהות נעימה בבית.
הדיירים אמנם מאוהבים בבית, אך הוא לא משרת אותם ואת צרכיהם, וגם לא מתאים לסטנדרטים האסתטיים הגבוהים שלהם.
רומנטיקה ירושלמית
או - אתגר #1: איך מחזקים את מה שקיים?
אי אפשר להישאר אדישים למבנה בעל אלמנטים כל כך ייחודיים:
דלתות מסגרות משובצות זיגוג צבעוני שהתאהבנו בהן ממבט ראשון, ולמרות שמצבן היה ממש לא טוב (קורוזיה מתקדמת ומה לא..) החלטנו שחייבים לעשות להן פעולת שימור. הכיף שבשימור האלמנטים הקיימים הוא הערכים העיצוביים שהם מביאים עמם, ערכים שאנחנו מעולם לא היינו חושבים להוסיף.
קימרון צלב מרגש בחלל המרכזי וכן קיר אבן ירושלמי כבד היו שני אלמנטים יפיפיים שהסתתרו מאחורי תוספות של הזמן.
קירות גבס שפגעו בו.
קיר האבן היפיפה והמרשים נפגע ע"י כוחלה (חומר מילוי) ורודה דהויה ולא חיננית.
רצפה ירושלמית - אותנו התיירים, היא ריגשה במיוחד, אך דיירי הבית שמורגלים לרצפה הזאת ומאסו בקשיי הניקיון ביקשו להפרד ממנה.
חשיפת האדריכלות המקומית על ידי הדגשת האלמנטים האדריכליים המקוריים ובהתאמת הכוחלה לצבע האבן הטבעי בסגנון ירושלמי.
טקס מרכזי מסוג אחר
או: אתגר #2: איך מייצרים חלל מרכזי בדירה קומקפטית במיוחד
אנחנו רגילים להגדרות מוכרות בשפה כדי להגדיר חללים ואת תפקודיהם: ׳מטבח׳, ׳סלון׳, ׳פינת אוכל׳ ועוד. פה החלל המרכזי החדש מכיל את כל אלו ועוד. לא ניתן לתחום אותו בהגדרות המוכרות. מדובר במרחב משפחתי לא רגיל. המפגשים והסיטואציות שנוצרים פה הם אינסופיים ושונים : מישהו נמצא באי, מישהו בספה, מישהו מכין אוכל, ואת הכל אפשר לראות ולחוות בו-זמנית.
הדיירים ביקשו - שקט.
או אתגר #3: איך מייצרים ניקיון ויזואלי כשיש כל כך הרבה מה לעשות בחלל אחד?
החלל החדש מאופיין במיעוט אביזרים, שקט וסדר. הקושי היה להדגיש את האלמנטיים האופיינים של הבית יחד עם חידוש הגימור שלו - מציאת איזון בין ישן לחדש. למשל כדי להחזיר את הסימטריה הגיאומטרית של הקשת היה צריך להוציא שבלונה ידנית מהקשתות כדי להתאים אליהן נגרות עדינה ומדויקת. קיר האבן שקיבל כוחלה חדשה - ירושלמית, אהובה וביתית לצד נישות עם קמרון בהן הטמענו מידוף נסתר, מיקרו ש'מתלבש' יפה ושני מקררי יין שקועים בקיר. הכל יחד מתחבר לחלל בעל מאפיינים ירושלמיים ייחודיים אך נקי ומודרני. מבחינה חומרית הכל פשוט ולא מתחכם, הניקיון עושה טוב בחלל כזה.
אלמנט שהוא משטח למטבח / שולחן עבודה / שטח אחסון / שולחן אוכל ל-6 / שולחן אבירים ל-12 - כל התשובות נכונות!
או אתגר #4: תכנון אי המטבח לפונקציונאליות מקסימלית
האי במטבח תוכנן בגובה משטח עבודה כך שיכפיל את שטח העבודה במטבח. ביומיום יכול לאכלס עד שישה אנשים לאירוח או לאפשר עמדת עבודה נוחה ע"י נקודות חשמל שמוקמו במרכזו.
בנוסף, מתחת לאי תכננו יחידות אחסון מתגלגלות כך שכאשר הזוג מארח אנשים רבים הן יוצאות החוצה והופכות את האי לשולחן אבירים המאכלס עד 12 אורחים במיצוי מקסימלי של המרחב. למי שתהה, הכסאות הנוספים מוחבאים ביומיום בפינת המטבח :)
שימוש בקיים VS. ייצור אישי
או אתגר #5: שימור פונקציונאליות מירבית כשמעצבים בהתאמה אישית
המטבח עוצב באופן היברידי - חלקו התחתון הוא עבודת נגרות וחלקו העליון עבודת מסגר. התוצאה היא סופר ספציפית, יפה ופרקטית. גם אם היינו פונים לחברת עיצוב מובילה, הם כנראה לא היו יודעים איך לדייק את המטבח לצרכים שלהם.
מנגד, יש דברים שגם אם נתעקש ונדקדק אצל בעלי המקצוע, עם כל אהבתנו לדבר, לא נצליח להגיע לאיכות של מוצרים שתוכננו ונבדקו באלפי עותקים. לכן, בסיטואציות מסוימות אנחנו מעדיפים לבחור מוצרים קנויים טובים ולשלב אותם באופן הרמוני בעיצוב שלנו. מתקן ייבוש הכלים הוא מקרה שדורש התייחסות כזאת ולכן בחרנו במוצר מוכן של דומיסיל שהוטמע בעיצוב (בדומה לפרויקט 'בין החצרות').
"בטח אתם משתמשים בהרבה לבן כדי להגדיל את החלל"
אז זהו שלא. אנחנו מאוד אוהבים להשתמש גם בשחור. בעינינו שחור הוא צבע מכובד והרבה פעמים משרה אווירה ביתית וחמה.
הפרקט השחור בעל טקסטורה טבעית של עץ מקפיץ את ההדר של החלל, משתלב מדהים עם האבן הירושלמית והדלתות הצבעוניות.
בחרנו במטבח שחור מט כדי לא להתחרות עם הרצפה השחורה וכדי להוסיף עוד מימד במרחב.
למרות שהעיצוב עובד על גוונים של שחור, כשבחרנו ברז וכיור מנירוסטה הכל עובד בהרמוניה.
הגודל כן קובע?
או אתגר #6: תליית מאוורר תקרה דומיננטי בבית עתיק
בחרנו במאוורר גדול ודומיננטי של חברת bigassfan@. לפעמים חוששים בחללים קטנים לשים משהו כל כך גדול, אנחנו דווקא חושבים שזה נותן אופי ומיקוד.
התקנת המאוורר היא אנקדוטה בפני עצמה. מאחר ומדובר במבנה ייחודי וישן, נדרשנו להתייחסות מיוחדת על מנת להבטיח תלייה בטוחה מעל ראשי הדיירים. ראשית, נעזרנו בתכניות קונסטרוקטור כדי לדעת איפה אפשר לקדוח. לאחר מכן, הוחדרו בזווית ארבעה מוטות עגינה לעומק התקרה כדי לאפשר את תליית המאורר בצורה יציבה ועמידה. בסופו של דבר, מעבר לפונקציונאליות של המאוורר, השימוש העיצובי בו מייצר ניקיון וסדר.
חדר ילדים/מבואת כניסה/חדר כביסה? - כן, שוב כל תשובות נכונות!
או אתגר #7: איך מנצלים באופן מירבי את החלל באמצעות חללים חופפים
החלל הראשון בבית מארח מגוון שימושים וממקסם את השימושיות בו - מבואת כניסה, חדר שינה לילד, ארונות שירות, מכונת כביסה וגישה לחדר הרחצה. כדי לאפשר לכל אלו להתקיים יחד יצרנו חלל חופף המשתנה בהתאם לצורך.
כיום, כשהילד עוד קטן, הוא מבלה בעיקר עם ההורים בחללים השונים בבית. בעתיד, יתכן וירצה פרטיות וחדר משל עצמו. מחשבה זו יצרה את מחיצת ההפרדה הנשענת על קורות קיימות במבנה. ה"חדר" החדש בעל מבנה אורכני מאוד לא מקובל, המאפשר ביומיום חלל מוגדר לילד ומייצר שימושיות מרובה בחלל.
כשלא בשימוש - החלל נארז להיות חצי חדר.
פרויקט שמפעיל את כל מנגנוני המדד. אין תנועה ריקה.
"ומה יגידו האורחים?"
או אתגר #8: הכניסה לבית כאירוע מכונן, האמנם?
תהליך תכנון הבית הישראלי מתייחס לכניסה כאירוע מכונן. "מה אני רואה כשאני נכנס הביתה?" "מה יגידו האורחים?" "אנחנו רוצים וואו בכניסה" ועוד שלל אמירות בסגנון. לדעתינו, מדובר באירוע קטן יחסית -רק נכנסים הביתה וכבר עוברים הלאה. שינוי הגישה לגבי תכנון חללים קומפקטיים מאפשר לנו לייצר היררכיה חדשה שמיטיבה עם הדיירים ושמה דגש על המשתמשים בו מאשר על המתארחים בו. בבית הזה הכניסה היא לא הטקס החשוב, יש אירוע גדול יותר - לחיות בבית, ועליו שמנו את הדגש.
Choose your battles
או אתגר #9: תכנון מחושב בתקציב מוגבל מוגדר
הפרויקט היה פרויקט בתקציב מוגדר, והיינו צריכים לבחור איפה לוותר. דוגמה מובהקת לכך היא הפתרון שמצאנו לאקוסטיקה. החלטנו במקום ללכת על אופציה יקרה, למצוא פתרון לא הרמטי לחלוטין בעזרתו של מסגר. אמנם לא השגנו בידוד אקוסטי מושלם אבל הפתרון התאים לתקציב וסיפק הפרדה נעימה ופונקציונאלית לדירה הקומפקטית הזאת.
אם לא מתכננים מקום למגב, ליעה ולמטאטא במערכה ראשונה, הם יחזרו במערכה השלישית
או אתגר #10: מציאת פתרונות חכמים למערך הניקיון בבית
קיר הכניסה לחדר הרחצה תוכנן להשתלב בחלל עם ארונות פונקציונאליים התוחמים את דלת הגישה. במקום דלת פנדור (אין לנו שום בעיה עם פנדור - אפילו אוהבים), בחרנו בדלת נגרות כדי לייצר המשכיות. הדלת נותנת תחושה של ארון ולא כניסה לשירותים.
הארונות תוכננו לפונקציונאליות מירבית - מימדי הארון אפשרו למקם רק מכונת כביסה ברוחב 45 ס״מ עם גישה מלמעלה. מנגד, מיקמנו פרזול חכם שיודע לתפוס מגב, יאה ומטאטא בארון צר וגבוה בקצה השמאלי של היחידה. בדירות קבלן מתכננים חדר לאוסף של 'ג'אנק', אם לא מתכננים מראש מקום למוצרי היומיום, נמצא את עצמנו 'תקועים' איתם במקומות שלא חשבנו עליהם.
אסלה למטבח ומטבח לאסלה
או אתגר #11: איך מתחברים לקולטנים קיימים בבית עתיק כל כך?
מסתבר שלהעביר את המטבח למקום של השירותים זה יחסית קל, אבל ההפך זה כבר סיפור אחר. העברת האסלה ממיקומה הקודם למיקומו המקורי של המטבח היה תהליך מורכב ודרש חיבור לקולקטנים קיימים ולא מתאימים לייעוד החדש.
"לא שמים כיור מול חלון!" [פרט ל כשכדאי / ממש רוצים / צריכים]
או אתגר #12: שימור חלון קיים במיקום לא שגרתי
כן, אנחנו מכירים את זה שמעל הכיור בדר"כ יש מראה. כן, אנחנו רוצים לראות את עצמנו כשאנחנו מצחצחים שיניים או אולי מתאפרים אבל גם, פשוט, התרגלנו.. אבל לפעמים דווקא במיקום המתאים ביותר לכיור יש גם חלון, והמיקום מושלם. לפעמים בדיוק יש כיוון נוף איכותי או שאנחנו בבניין לשימור או בדירת קבלן. פתרנו את העניין במוצר שאנחנו עובדים איתו בפרוייקטים שונים והיא מראה על עמוד שממוקמת לצד הכיור (או בכל מקום אחר שנבחר). המראה הזו גם במיקום נוח וקרוב יותר לפנים, גם ניתן לשנות לה את הזווית והיא נוחה לתפעול וגם, האור הטבעי שחודר עכשיו מאפשר איפור והתארגנות איכותיים.
החלון הקיים גרר טיפול לא שגרתי לחפיפת מפלסים ומיקום ארונות נגרות על גבי נישות מגבס. החלון יותר גבוה מרצפת השירותים שמעל, לכן ״דחפנו״ את הרצפה למעלה ועל גבי הדרגש שנוצר מיקמנו את ארון הנגרות הנמצאים במפלס העליון.
חלל הגלריה
"מיטת המעצבים היא עובדה מוגמרת"
או - אתגר #13: איך מכניסים מיטה ברוחב 2.20 ואורך 2.40 (מאוד גדולה!) לחדר שינה קומפקטי?
מיטה ענקית במידות בלתי אפשריות היתה מבחינת הדיירים עובדה מוגמרת. היא נרכשה לא מכבר והם אהבו אותה ולא רצו לוותר עליה. כך יצא שבחלל הקטן והנמוך הזה יש לייצר מקום למיטה רחבה, ברוחב ואורך של כ- 2.20/ 2.40 מאוד שונה ממה שהיינו בוחרים באופן טבעי.
למיטה יש דרגש רך, המאפשר ישיבה לצד המיטה כדי לנעול נעליים, תחנת מעבר בין היום ללילה. הדרגש עוטף אותה מארבעת הצלעות שלה ומוסיף לה עוד 20 ס"מ לכל כיוון. בניתוח כירורגי פרקנו את הצדדים הפנימיים של החיפוי ונשארו רק 2 הצלעות החיצוניות. התוצאה הקטינה מעט את המיטה אבל השאירה את רעיון הדרגש.
הרבה פעמים נייצר בחלל קטן פעולה גדולה כדי לגרום לאשליית מרחב. במילים אחרות, לא בטוח שנכון לבחור במיטה 140*190 בחדר צפוף אלא לקחת מיטה גדולה ולהצמיד אותה לקיר וכך לייצר תחושת רווחה.
עוד בגלריית השינה
כמעט בלתי נתפש שבחלל הגלריה, שגם ככה הוא נמוך מאוד, גילינו הנמכת תקרה שנוצרה לצורכי תאורה. ההנמכה פורקה ובכל זאת הותרנו את תקרת הגלריה חלקה מאביזרים שונים. חשיבות גדולה כשהתקרה כל כך נמוכה לשמור על נקיון ועל הגובה הנותר בכל מחיר.
ארונות מהרצפה ועד תקרה מרפדים את הקירות מאפשרים תנועה בחלל ופותרים את הצורך בשטחי אחסון משמעותיים (בגדים מזוודות). הקשר בין המפלס העליון לתחתון נוצר באמצעות שימור המפתח בין המפלסים. מפתח שהוא אילוץ בעקבות רדיוס הפתיחה של דלת הכניסה. אנחנו דווקא רואים זאת כהזדמנות ליצור תקשורת בין הקומות וחדירה של אור ואוויר במקום מרכזי בבית.
