צילום פרוייקט: עמית גושר
בביקור היכרות הראשון, הגענו לדירת קרקע בשיכון דן, תל אביב, כדי לפגוש את המשפחה: שני הורים, בת ובן. לביקור נוסף פיל ורוד שהיה קשה להתעלם ממנו: הקיר האלכסוני הארוך של הדירה. לצידו מאורגנים חדרים, חדרים, שיוצרים בית חשוך ואפל ומפרידים בין בני המשפחה העוסקים בפעילויות שונות במהלך היום.
אלמנטים מארגנים בפרויקט: רובוטריק אלכסוני וקופסת טורקיז
יש לנו נטייה לפעמים כאדריכלים "לקנות בסופר״ חדרים מוכנים: ארונות מטבח, ורהיטים לחדרי השינה והעבודה.
בפרויקטים שלנו יש הזדמנות לעצב, ו"לתפור" רהיטים על פי מידות החלל, הצרכים והפונקציות השונות שבו.
אלמנט מארגן [1] הרובוטריק.
על-אף גודלו, שומר על תחושה קלילה בזכות רגלי המסגרות הדקיקות עליו הוא עומד. בתוכו מתארגנות פונקציות רבות כמו משחק, מזווה, כביסה, שולחן, מראת כניסה לבית ואפילו מערכת המיזוג ארוזה בתוכו בצורה הרמונית.
רותמים את הרובוטריק האלכסוני לפעילויות הבית
אנחנו מאוד אוהבים לבשל תוך כדי אירוח, לראות טלויזיה כשהילדים משחקים ומציירים לידנו, לקפל כביסה תוך כדי שיחה עם בן/בת הזוג. במצב המקורי של הדירה, ה"מיקבול" הכיפי הזה היה בלתי אפשרי. קירות ישרים "התנגשו" עם הקיר האלכסוני ויצרו חדרים חדרים. כדי לפתור את המתח הזה בין מערכת הקירות הישרים למערכת האלכסונית הפרדנו ביניהם וגייסנו את האלכסון לטובתנו על-ידי בניית אלמנט מארגן (שפת XS) לאורכו:
הרהיט הלבן וה"רובוטריקי"מאחד את חללי הבית והפעילויות השונות לחללים מוגדרים ומאפשר לעבור ביניהם בחופשיות.
זה בית, לא אולם תצוגה
הקונבנציה לרוב מתייחסת למטבח כאזור המבוגרים. אבל בסוף הילדים משחקים ונהנים להיות לידם, אז למה לא פשוט לזרום עם המצב?
את החלל המוגדר למשחקים שילבנו בתוך הרובוטריק המארגן וקרוב למטבח. מידוף המשחקים נמצא בגובה העיניים של הילדים, נגיש להם ומאפשר עצמאות ואחריות (בחירת המשחק, סידור אחריהם וכדומה) בהתאם לעקרונות החינוך המונטסורי בו הם לומדים.
חללים מוגדרים במקום חדרים
בני-אדם מאוד אוהבים לחלק דירות לחדרים ולקרוא להם "חדר שינה", "סלון" או "חדר כביסה" ("רשימת מכולת" בשפת XS). כשאנחנו ניגשים לתכנון, אנחנו מנסים לפצח את היום-יום של הדיירים ולחלק את הבית על פי הפעולות המתבצעות בו: מקום לישון בו, מקום לכבס בו, מקום לבשל, מקום לארח ועוד. כך אפשר ליצור בבית חללים מוגדרים (מדד הקומפקטיות) על פי הפעולות השונות, עם הבחנה ברורה ביניהם, כזו שלא בהכרח מתבססת על קירות.
חלל עבודה
עידן הקורונה הזכיר לנו כמה חשוב להקדיש מחשבה למקום בו אנחנו מבצעים פעולות. כעת, כאשר יותר אנשים נדרשים לעבוד מהבית והילדים בלמידה מרחוק בזום, אנחנו נדרשים לשאול את עצמנו מחדש: איפה ובאילו תנאים יהיה לנו נעים לשבת לעבוד וללמוד? במקרה הזה שתוכנן לפני מגיפת הקורונה, החלל הציבורי בין האירוח לבישול נבחר כדי לאפשר קרבה בין ההורים לילדים.
אלמנט מארגן [2] תיבת הטורקיז.
סביבה מתארגן לב הבית. היא מכילה את אזור הבישול והאירוח ומסתיימת בארון "Walk in Closet" שבחדר ההורים.
_j.jpg)
אי פשרה
לאיי מטבח יש נטייה לקיצוניות: או שהם דקיקים ואלגנטיים ואז לא יכולים להכיל ציוד כבד כמו כיור ומדיח (שדורשים מערכות אינסטלציה/חשמל ויורדים עד הרצפה), או שהם רחבים וכבדים מדי (בדיוק בשביל מערכות אלו) ומשתלטים על החלל.
בחרנו בפשרה דקיקה ואלגנטית: אי שהוא מעבר לעומק של מדיח סטנדרטי. בכך, החלקים האטומים שלו יורדים עד הרצפה, בעוד שמשטח העבודה ממשיך מעבר להם ונשען על פרופילי פלדה לבנה דקיקים המאפשרים לראות דרכם ומהווים בסיס לאזור אכילה לשישה אנשים. העומק הייחודי ואזור הישיבה הקליל גורמים לרהיט להראות אוורירי ותורמים לתחושת ההמשכיות בחלל (משום שרואים דרכו).
נקודת חשמל נסתרת במרכז האי מאפשרת להשתמש בו גם כעמדת עבודה.
צפיפות נתפשת
כשנכנסנו לראשונה לדירה האישונים התרחבו: היא הייתה אפלה והרגשנו שהיא ממש סוגרת עלינו. לא הייתה זרימה של אור ואוויר ובשום נקודה לא היה ניתן לחוות את החלל בגודלו האמיתי בגלל החלוקה לחדרים קטנטנים.
שבירת הקירות אפשרה לנו מבט ארוך (שפת XS) ממש מהכניסה ועד לחצר האחורית. פתאום האור, האוויר והנוף חדרו לעומק הדירה.
כאשר נכנסים הביתה, המבט נמשך הרחק ורואים את הגינה באופק. החלל מרגיש מרווח יותר. למעשה, כמעט מכל נקודה בחלל הציבורי בבית ניתן לראות מצד לצד.
_j.jpg)
_j.jpg)
_.jpg)
_.jpg)
מסמנים, לא מפרידים
ניתן לסמן את האזורים השונים בבית באמצעים שונים ולא רק על ידי קירות קונבנציונליים.
רצפת הבטון המוחלק במטבח מתעלמת מהאלכסון, רותמת אליה את עמוד הבטון שחשפנו ומסמנת מלבן המרמז על גבולות אזור הבישול והאכילה.
_.jpg)
תנועה ריקה (מדד הקומפקטיות)
בעוד שהמחיר למ״ר רק הולך וגדל, אנחנו ממשיכים לראות בדירות שונות מסדרונות ארוכים שמבזבזים מטרים רבועים יקרים. מסדרונות הממלאים פונקציה אחת ויחידה: תנועה. ללא ערך מוסף של שהייה או אחסון.
לכן אנחנו מקפידים לשאול את עצמנו: איך אנחנו יכולים לרתום מטרים בדירה לטובת שימוש של פונקציה? בפרויקט הזה, התנועה הריקה ירדה בחצי והוצמדה לטובת אזור הבישול והאכילה.
_j.jpg)
מקום לכבס בו
אזור הכביסה המקורי חסם לחלוטין את אחד החלונות הכי פוטנציאליים בבית שפנה לחצר מוזנחת אחורית. ומי בכלל רוצה לקפל כביסה, לבד, בחדר חשוך חסר אוויר?
יצרנו חלל נעים ומאוורר בקצה האלכסון שמוקדש לכביסה, הוא נשאר קרוב לחצר בה תולים את הכביסה וגם מוסתר מאורחים.
הגינה שודרגה והוריקה וחלונות התריסולים החשוכים שהיו הפכו לחלונות זכוכית רצפה-תקרה שמכניסים את החוץ פנימה.
את מכונות הכביסה בחרנו להציב אחת ליד השניה, כדי לאפשר משטח קיפול מעליהן וגם ארון לחומרי כביסה בגובה נוח ונגיש. את התאורה שילבנו בתוך הרהיט עצמו כדי למנוע מצב בו גוף תאורה במרכז החדר מטיל צל על משטח קיפול הבגדים.
_.jpg)
חדר ההורים
בתשאול הראשוני שאנחנו עושים לדיירים, אנחנו בודקים איפה הם נמצאים על סקאלת החושפנות, וכמה חשובה להם האווריריות לעומת אטימה מוחלטת.
הדלתות המזוגגות בחלל השינה והרחצה של ההורים מבטאות את הרצון לשקיפות והפתיחות בהם המשפחה דוגלת.
זיגוג הפסים העדין נותן רמיזה, אך לא מסגיר דבר ומאפשר בו-זמנית תחושות של פתיחות ופרטיות.
מיון כביסה
עוד אהבה שלנו, רכילות עד רמת מיון הכביסה של הדיירים ;) פה הם ביקשו ארבעה תאים. למה? כי ככה הם אוהבים.
_.jpg)
_.jpg)
הגיגים על חדרי רחצה [1]: הו כן, אגנית!
רוב הדיירים שאנחנו פוגשים יש רתיעה מאגניות כנראה כי הם זוכרים את האלה של פעם, כמוצר נחות, שביר ומלוכלך שהיה בבית של סבתא. מוצר שמעולם לא התקלחו בו, לרוב עשוי טרצו אפור שלא הזדקן בחן.
אבל אין לזה סיבה אמיתית. כמו שאנחנו קונים אסלה או כיור, גם האגניות היא מוצר שתוכנן ועוצב על ידי מעצב מוצר במיוחד בשביל המטרה שלו. האגנית מאפשרת להתקלח על משטח מונע החלקה, בעל שיפועים טובים לניקוז ולפעמים פשוט עדיף על המקלחונים שאנחנו מורגלים אליהם, בהם הקבלן חותך את האריחים שבחרנו בחנות באינסוף אלכסונים כדי ליצור שיפוע מתאים, מחבר את האריחים לניקוז ומיצר איטומים על פי מיטב יכולתו.
_.jpg)
_.jpg)
הגיגים על פרזול: ידיות
במקום ידית מקטלוג, עיצבנו בפשטות ידית מפלדה מרותכת שתשתלב בכנף הדלת.
הגיגים על חדרי רחצה [2]: ברזים
ב-XS יש לנו אהבה מיוחדת לברזים שיוצאים מהקיר ולא ממשטח הכיור. למה?
[1] לא מצטבר לכלוך סביבם.
[2] הם תופסים פחות שטח וכך אפשר להצמיד את הכיור עד הקיר,או פשוט ליצר משטח יותר רחב.
_.jpg)
Pink is not even a question
קונבנציה אחרונה שנישבור בדירה הזו היא התקנת אריחי שירותים שקבלנים אוהבים לעצור כשהם מגיעים לגובה 2.10 מ׳ בדיוק, משאירים מעליהם קיר מטויח שלא תומך את העיצוב וגורם לחדר להרגיש נמוך יותר. הקונבנציה רלוונטית לחדרים טחובים שיש בהם בעיית אוורור והטיח משמש כמעין "ספוג" ללחות. אך במקרה שלנו החלל מאוורר בחלון גדול.
אז אם בכל חדר אחר בבית צבענו את הקירות מהרצפה עד התקרה, למה שבמקלחת לא נעלה עם האריחים עד הסוף וקהל תמונה מושלמת? בטח כשמדובר באריחים וורודים ;)
_.jpg)